אגרת כב
יג תשרי טו תשרי אֲהוּבַיי, אַחַיי וְרֵעַיי!
מֵאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת תּוֹכַחַת מְגוּלָּה. לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה! ״זִכְרוּ יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר״, הֶהָיְתָה כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם, וְאַיֵּה אֵיפוֹא מְצָאתֶם מִנְהָג זֶה בְּאֶחָד מִכָּל סִפְרֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, לִהְיוֹת מִנְהָג וְתִיקּוּן לִשְׁאוֹל בְּעֵצָה גַשְׁמִיּוּת, כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, אַף לִגְדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים כְּתַנָּאִים וְאַמוֹרָאִים, אֲשֶׁר ״כָּל רָז לֹא אָנֵס לְהוּ״, וּ״נְהִירִין לְהוֹן שְׁבִילִין דְּרָקִיעַ״ כִּי אִם לִנְבִיאִים מַמָּשׁ, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כִּשְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, אֲשֶׁר הָלַךְ אֵלָיו שָׁאוּל לִדְרוֹשׁ ה׳ עַל דְּבַר הָאֲתוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶבְדוּ לְאָבִיו.
כִּי בֶּאֱמֶת, כָּל עִנְיְנֵי אָדָם, לְבַד מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם אֵינָם מוּשָּׂגִים רַק בִּנְבוּאָה, וְ״לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם״, וְ״שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכוּסִּים כוּ׳ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶה מִשְׂתַּכֵּר כוּ׳ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מָתַי תַּחֲזוֹר כוּ׳״, הִנֵּה הוּשְׁווּ זֶה לָזֶה.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה: ״יוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים״, וְכֵן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה״ הַיְינוּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הַנִּקְרָא ״תּוּשִׁיָּה״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״יוֹעֵץ״ – ״זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים״ כוּ׳, שֶׁסּוֹד הָעִיבּוּר קָרוּי ‘עֵצָה׳ וְ׳סוֹד׳ בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין דַּף פ״ז, עַיֵּין שָׁם בְּפֵירוּשׁ רַשִׁ״י:
יד תשרי טז תשרי אַךְ הָאֱמֶת אַגִּיד לַשּׁוֹמְעִים לִי, כִּי ״אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה״, וְ״הִנֵּה הִיא כְּסוּת עֵינַיִם״ שֶׁלֹּא לִרְאוֹת הָאֱמֶת, מֵרוֹב אַהֲבָתָם לְחַיֵּי הַגּוּף לְשֵׁם שָׁמַיִם, לַעֲבוֹד בּוֹ אֶת ה׳, בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת גְּדוֹלָה מֵאַהֲבַת נַפְשָׁם אֶת ה׳, וְעַל כֵּן, הֵיטֵב חָרָה לָהֶם בְּצַעַר הַגּוּף חַס וְשָׁלוֹם ה׳ יְרַחֵם, וְאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל כְּלָל, עַד שֶׁמַּעֲבִירָם עַל דַּעְתָּם, לְכַתֵּת רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר, לִשְׁאוֹל עֵצוֹת מֵרָחוֹק, וְלֹא שָׁעוּ אֶל ה׳ לָשׁוּב אֵלָיו בְּרוּחַ נְמוּכָה וְהַכְנָעַת הַגּוּף, לְקַבֵּל תּוֹכַחְתּוֹ בְּאַהֲבָה, ״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה׳ וְכוּ׳״:
טו תשרי וּכְמוֹ אָב רַחֲמָן חָכָם וְצַדִּיק הַמַּכֶּה בְּנוֹ, שֶׁאֵין לְבֵן חָכָם לַהֲפוֹךְ עוֹרֶף לָנוּס, לִמְצוֹא לוֹ עֶזְרָה, אוֹ אֲפִילוּ מֵלִיץ יוֹשֶׁר, לִפְנֵי אָבִיו הָרַחֲמָן וְהַצַּדִּיק וְחָסִיד, רַק לִהְיוֹת ״יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ״ עִם אָבִיו פָּנִים בְּפָנִים, לִסְבּוֹל הַכָּאוֹתָיו בְּאַהֲבָה, לְטוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים.
וְהִנֵּה, לְמַעְלָה, בְּחִינַת ״פָּנִים״ הוּא הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק, אֲשֶׁר אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם מַשְׁפִּיעַ לְבָנָיו כָּל טוּב עוֹלָמִים וְחַיֵּי נֶפֶשׁ וְגוּף, בְּאַהֲבָה וְרָצוֹן, חֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה, עַל־יְדֵי תּוֹרַת חַיִּים שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים כוּ׳״ לַעֲשׂוֹת בָּהּ רְצוֹנוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כוּ׳״.
מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן לְעוֹבְדֵי גִלּוּלִים, מַשְׁפִּיעַ חַיֵּי גוּפָם שֶׁלֹּא בְּרָצוֹן וַחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה, לְכָךְ נִקְרָאִים ״אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, שֶׁיּוֹנְקִים מִבְּחִינַת ״אֲחוֹרַיִים״.
וְכָךְ הוּא בָּאָדָם, הָרָצוֹן וְהַחֵשֶׁק הוּא בְּחִינַת ״פָּנִים״, וְאִם אֵינוֹ מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וְרָצוֹן כְּאִלּוּ הוֹפֵךְ עוֹרֶף וְאָחוֹר, חַס וְשָׁלוֹם.
יז תשרי וְעֵצָה הַיְּעוּצָה לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה, הִיא עֲצַת ה׳ בְּפִי חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו״, וְיִמְצָא לוֹ עֲוֹנוֹת הַצְּרִיכִין מֵירוּק יִסּוּרִים, וְיִרְאֶה לָעַיִן גּוֹדֶל אַהֲבָתוֹ אֵלָיו, הַמְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה, כִּמְשַׁל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְנוֹרָא הָרוֹחֵץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ צוֹאַת בְּנוֹ יְחִידוֹ, מֵרוֹב אַהֲבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אִם רָחַץ ה׳ צוֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן כוּ׳, בְּרוּחַ מִשְׁפָּט כוּ׳״.
וְ״כַמַּיִם הַפָּנִים אֶל פָּנִים״, תִּתְעוֹרֵר הָאַהֲבָה בְּלֵב כָּל מַשְׂכִּיל וּמֵבִין יְקַר מַהוּת אַהֲבַת ה׳ אֶל הַתַּחְתּוֹנִים, אֲשֶׁר הִיא יְקָרָה וְטוֹבָה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָמִים כּוּלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מַה יָּקָר חַסְדְּךָ וְכוּ׳״, ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים כוּ׳״, כִּי הַחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה, הוּא חַיֵּי הַחַיִּים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד״.
וְאָז, ״גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב״, וְיָאֵר פָּנָיו אֵלָיו, בִּבְחִינַת אַהֲבָה מְגוּלָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה תְּחִלָּה מְלוּבֶּשֶׁת וּמְסוּתֶּרֶת בְּתוֹכָחָה מְגוּלָּה, וְיִתְמַתְּקוּ הַגְּבוּרוֹת בְּשָׁרְשָׁן, וְיִתְבַּטְּלוּ הַדִּינִין נֶצַח סֶלָה וָעֶד:
טז תשרי יח תשרי אֲהוּבַיי, אַחַיי וְרֵעַיי!
מִגּוֹדֶל טִרְדָּתִי אֲשֶׁר ״הִקִּיפוּ עָלַי יַחַד״ וְ״סַבּוּנִי כַמַּיִם, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ״, לֹא אוּכַל מַלֵּט מַשָּׂא לֵאמֹר עִם הַסֵּפֶר כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי.
אַך בִּקְצָרָה בָּאתִי, כְּמַזְכִּיר וּמַחֲזִיר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט אֶל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, לַעֲמוֹד עַל הָעֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה, בְּקוֹל רָם, לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּכָל עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶגֶד כָּל מוֹנֵעַ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בְּיָד חֲזָקָה כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁהוּא ״רְצוֹן יְרֵיאָיו״, אֲשֶׁר לְמַעְלָה מִן הַחָכְמָה וְהַתְּבוּנָה אֲשֶׁר נָתַן ה׳ בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת.
רַק רָצוֹן פָּשׁוּט וְ״רוּחַ נְדִיבָה״, בְּכָל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה תַמָּה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״כִּי עַם קְשֵׁה עוֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ״. כִּי הַסְּלִיחָה הִיא גַם כֵּן לְמַעְלָה מִן הַחָכְמָה. כִּי ״שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה כוּ׳״, וּמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם בִּיקֵּשׁ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְדַי לַמֵּבִין.
יט תשרי וְעוֹד זֹאת אֶדְרוֹשׁ מִמַּעֲלַתְכֶם, שֶׁלֹּא לְהַשְׁלִיךְ דְּבָרַי אַחֲרֵיכֶם, אֲשֶׁר עָרַכְתִּי שִׂיחַ, לִהְיוֹת כָּל אִישׁ יָשָׁר וְהוֹלֵךְ בְּתוּמּוֹ, כַּאֲשֶׁר ״עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר״, וְלֹא לְבַקֵּשׁ ״חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים״, מֵ״עֲלִילוֹת מִצְעֲדֵי גָבֶר וּמַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו״. כִּי זוֹ, מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא וְלֹא מְלֶאכֶת בָּשָׂר וָדָם.
וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם״ בִּכְלָל, כִּי יַצִּיבָא מִלְּתָא וְתַקִּין פִּתְגָּמָא, שֶׁכָּל אֶחָד מְתוּקָּן מֵחֲבֵירוֹ.
וּכְתִיב: ״כָּל [אִישׁ] יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים״, כְּמוֹ שֶׁאִישׁ אֶחָד מְחוּבָּר מֵאֵבָרִים רַבִּים, וּבְהִפָּרְדָם נוֹגֵעַ בַּלֵּב, ״כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים״, אִם כֵּן אֲנַחְנוּ הֱיוֹת כּוּלָּנוּ כְּאִישׁ אֶחָד מַמָּשׁ – תִּיכּוֹן הָעֲבוֹדָה בַּלֵּב, וּמִכְּלַל הֵן כוּ׳, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד״ דַּוְקָא.
וְעַל כֵּן אֲהוּבַיי יְדִידַיי, נָא וְנָא לִטְרוֹחַ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ לִתְקוֹעַ אַהֲבַת רֵעֵהוּ בְּלִבּוֹ, ״וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם״ כְּתִיב, וְלֹא תַעֲלֶה עַל לֵב לְעוֹלָם, וְאִם תַּעֲלֶה – יֶהְדְּפֶנָּה מִלִּבּוֹ כְּהִנְדּוֹף עָשָׁן, וּכְמוֹ מַחֲשֶׁבֶת עֲבוֹדָה־זָרָה מַמָּשׁ.
כִּי גְדוֹלָה לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה־זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְאִם בְּדִבּוּר כָּךְ כוּ׳, וּכְבָר נוֹדָע לְכָל חֲכַם לֵב יִתְרוֹן הֶכְשֵׁר הַמַּחֲשָׁבָה עַל הַדִּבּוּר, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְמוּטָב.
וַה׳ הַטּוֹב הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם, יָשִׂים עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם וְחַיִּים עַד הָעוֹלָם, כְּנֶפֶשׁ אוֹהֵב נַפְשָׁם מִלֵּב וָנֶפֶשׁ: