אגרת ו
כא אב יט מנחם אב זוֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת (בְּמִשְׁלֵי י״א). פֵּירוּשׁ, שֶׁשְּׂכַר זְרִיעַת הַצְּדָקָה הִיא מִדַּת אֱמֶת.
וּכְתִיב: ״תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב״, וּ״שְׁבָחָא דְּקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא מְסַדֵּר נְבִיָּא כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. פֵּירוּשׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַנּוֹתֵן מִדַּת אֱמֶת לְיַעֲקֹב.
וְצָרִיךְ לְהָבִין, וְכִי אֵין אֱמֶת בְּיַעֲקֹב חַס וְשָׁלוֹם עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִתֵּן לוֹ מִלְמַעְלָה?
אַךְ הִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, דְּמִדַּת יַעֲקֹב הִיא מִדַּת רַחֲמָנוּת, וַעֲבוֹדַת ה׳ בְּמִדַּת רַחֲמָנוּת הִיא הַבָּאָה מֵהִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים רַבִּים בְּלֵב הָאָדָם עַל נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, הָרְחוֹקָה מֵאוֹר פְּנֵי ה׳ כַּאֲשֶׁר הוֹלֵךְ בְּחֹשֶׁךְ הַבְלֵי עוֹלָם, וְהִתְעוֹרְרוּת רַחֲמָנוּת זוֹ הִיא בָּאָה מֵהַתְּבוּנָה וְהַדַּעַת בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ שֶׁאֲפִילוּ הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה מַּעְלָה עַד אֵין קֵץ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ, כִּי כָּל שִׁפְעָם וְחַיּוּתָם אֵינוֹ רַק מִזִּיו וְהֶאָרָה מֵאוֹת אֶחָד מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּמַּאֲמָר: ״בְּיוּ״ד נִבְרָא עוֹלָם־הַבָּא כוּ׳״.
וְהִנֵּה, בְּזִיו וְהֶאָרָה זוֹ, שֶׁהוּא הִתְפַּשְּׁטוּת הַחַיּוּת מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ לְהַחֲיוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, הוּא שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל וְהֶפְרֵשׁ בֵּין עֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים, שֶׁ״עוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בְּה׳ וְכוּ׳״, וְכֵן כָּל שִׁינּוּיֵי הַפְּרָטִים שֶׁבְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם הוּא לְפִי שִׁינּוּיֵי צֵירוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת, וְכֵן שִׁינּוּיֵי הַזְּמַנִּים בְּעָבָר הֹוֶה וְעָתִיד, וְשִׁינּוּיֵי כָּל הַקּוֹרוֹת בְּחִילּוּפֵי הַזְּמַנִּים הַכֹּל מִשִּׁינּוּיֵי צֵירוּפֵי הָאוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵן הֵן הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת מִמִּדּוֹתָיו יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים חֵלֶק ב׳ פֶּרֶק י״א).
אֲבָל לְגַבֵּי מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּתִיב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״, בֵּין בִּבְחִינַת שִׁינּוּיֵי הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד לְמַטָּה מַטָּה, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ מָצוּי בָּעֶלְיוֹנִים – כָּךְ הוּא מַמָּשׁ בְּשָׁוֶה בַּתַּחְתּוֹנִים (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים חֵלֶק א׳ פֶּרֶק נ״א), וּבֵין בִּבְחִינַת שִׁינּוּיֵי הַזְּמַן, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא, יָחִיד וּמְיוּחָד, לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית – כָּךְ הוּא עַתָּה אַחַר הַבְּרִיאָה, וְהַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל כְּאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ לְגַבֵּי מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ, וּכְמוֹ אוֹת אֶחָד מִדִּבּוּרוֹ שֶׁל אָדָם אוֹ אֲפִילוּ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ לְגַבֵּי כְּלָלוּת מַהוּת הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית וְעַצְמוּתָהּ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן, וּבֶאֱמֶת ״אֵין עֲרוֹךְ אֵלֶיךָ״ כְּתִיב, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים חֵלֶק ב׳ פֶּרֶק ט׳) עַיֵּין שָׁם.
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״הַמֶּלֶךְ הַמְרוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז״, פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁ״מֵּאָז״ קוֹדֶם הַבְּרִיאָה הָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא, כָּךְ עַתָּה הוּא ״מְרוֹמָם כוּ׳״ וּ״מִתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם״, פֵּירוּשׁ, שֶׁהוּא רָם וְנִשָּׂא לְמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת זְמַן הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ״יְמוֹת עוֹלָם״, וְהַיְינוּ לְפִי שֶׁחַיּוּת כָּל ״יְמוֹת עוֹלָם״ הוּא רַק מִבְּחִינַת ״הַמֶּלֶךְ כוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁמְּבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְאֵי לָזֹאת, הָרַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד עַל הַנִּיצוֹץ הַשּׁוֹכֵן בַּגּוּף הֶחָשׁוּךְ וְהָאָפֵל, מַשְׁכָּא דְחִוְיָא, הֶעָלוּל לְקַבֵּל טוּמְאָה וּלְהִתְגָּאֵל בְּכָל הַתַּאֲווֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, לוּלֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מָגֵן לוֹ וְנוֹתֵן לוֹ עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת לִלְחוֹם עִם הַגּוּף וְתַאֲוֹתָיו וּלְנַצְּחָן, וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲדוֹן עוּזֵּנוּ כוּ׳ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ כוּ׳״.
כב אב כ מנחם אב וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, דְּיֵשׁ ב׳ מִינֵי דְּחִילוּ וּרְחִימוּ: הָרִאשׁוֹנוֹת, הֵן הַנּוֹלָדוֹת מֵהַתְּבוּנָה וְהַדַּעַת בִּגְדוּלַּת ה׳ וּבִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ, וְהָאַחֲרוֹנוֹת, הֵן הַבָּאוֹת אַחַר כָּךְ מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מַתָּנָה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק: ״עֲבוֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהוּנַּתְכֶם״, שֶׁהִיא מִדַּת אַהֲבָה, וְכֵן הוּא גַם כֵּן בְּיִּרְאָה.
וְהִנֵּה, וַדַּאי אֵין עֲרוֹךְ כְּלָל בֵּין הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁהֵן תּוֹלְדוֹת הַשֵּׂכֶל הַנִּבְרָא, לְגַבֵּי הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁהֵן מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, וְלָכֵן הֵן הֵן הַנִּקְרָאוֹת בְּשֵׁם ״אֱמֶת״, כִּי ״חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֱמֶת״, שֶׁהוּא אֱמֶת הָאֲמִיתִּי, וְכָל הָאֱמֶת שֶׁבַּנִּבְרָאִים – כְּלָא חֲשִׁיבֵי קַמֵּיהּ.
אַךְ אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לֶ״אֱמֶת ה׳״, הִנֵּה, הוּא עַל יְדֵי שֶׁיְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל הַנִּיצוֹץ שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, שֶׁהִיא מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, ״מַבְרִיחַ מֵהַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה״, דְּהַיְינוּ מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד לְמַטָּה מַטָּה, לְהַמְשִׁיךְ ״אֱמֶת ה׳״ לָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה הֶחָשׁוּךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה׳ אוֹר לִי״. וְזֶהוּ ״כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ כוּ׳״.
אַךְ הִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם כֵּן בֶּאֱמֶת, וְגַם כְּשֶׁהוּא בֶּאֱמֶת שֶׁלּוֹ אֵיךְ יוּכַל עַל־יְדֵי אֱמֶת שֶׁלּוֹ לְעוֹרֵר רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים מֵ״אֱמֶת ה׳״?
אַךְ הָעֵצָה לָזֶה הִיא – מִדַּת הַצְּדָקָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים עַל מַאן דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים כוּ׳, וּבְאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא – אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא, ה׳ מְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וּמֵקִיץ נִרְדָּמִים, הֵם בְּחִינַת רַחֲמִים רַבִּים וַחֲסָדִים עֶלְיוֹנִים הַנֶּעְלָמִים, לָצֵאת מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי וְהֶאָרָה רַבָּה, ״לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים״, ״אֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״.
(וזה) [וְזֶהוּ] לְשׁוֹן זְרִיעָה הַנֶּאֱמַר בִּצְדָקָה, לְהַצְמִיחַ אֱמֶת הָעֶלְיוֹן, ״אֱמֶת ה׳״. וּבִפְרָט, בִּצְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת שֶׁעוֹשִׂים עִם אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן, לְקַיֵּים מַה שֶׁכָּתוּב: ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח״, עַל־יְדֵי זְרִיעַת הַצְּדָקָה בָּהּ, וְחֶסֶד וְרַחֲמִים רַבִּים הַנֶּאֱסָפִים וְנִלְקָטִים לְתוֹכָהּ, הֵם מְעוֹרְרִים גַּם כֵּן חֲסָדִים עֶלְיוֹנִים הַצְּפוּנִים וְנֶעְלָמִים (בנוסח אחר: בָּהּ), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֲשֶׁר צָפַנְתָּ כוּ׳״ לְכוֹנְנָהּ וְלַהֲקִימָהּ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי״: