סימן ז
טז כסלו טז כסלו וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן (בְּעָמוֹס סוֹף סִימָן ה׳). פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁ״נַּחַל אֵיתָן״ הוּא הַמְשָׁכָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת ״אֵיתָן״, שֶׁהִיא בְּחִינַת ״נְקוּדָּה בְּהֵיכָלָא״ וּ״תְרֵין רֵיעִין וְכוּ׳״, וְאוֹתִיּוֹת ״אֵיתָן״ מְשַׁמְּשׁוֹת לֶעָתִיד, פֵּירוּשׁ: אֲנָא עָתִיד לְאִתְגַּלְיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי וְגוֹ׳״, וְהַיְינוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא וְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ תּוֹךְ פְּנִימִיּת נְקוּדַּת הַלֵּב, עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת ״נַחַל אֵיתָן״, הוּא הֶאָרַת חָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁיָּאִיר בִּפְנִימִיּוּת הַלֵּב, לִיבָּטֵל בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית מֵעוּמְקָא דְלִבָּא, אַחֲרֵי הֲסָרַת הָעָרְלָה מִתַּאֲווֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת וְכוּ׳.
וְהִנֵּה, עַתָּה בְּגָלוּת הַחֵל הַזֶּה, יֵשׁ גַּם כֵּן עֵצָה יְעוּצָה לְהָאִיר קְצָת אוֹר ה׳ מִבְּחִינַת ״אֵיתָן״ לְתוֹךְ נְקוּדַּת פְּנִימִיּוּת הַלֵּב כְּעֵין לֶעָתִיד, וְהַיְינוּ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר עַל נִיצוֹץ אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ בְּחִינַת רַחֲמִים רַבִּים הָעֶלְיוֹנִים.
כִּי בֶּאֱמֶת, כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹר ה׳ מִבְּחִינַת ״אֵיתָן״ בִּנְקוּדַּת פְּנִימִית לְבָבוֹ, לִיבָּטֵל בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ מֵעוּמְקָא דְלִבָּא עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ אֲזַי בֶּאֱמֶת, יֵשׁ רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה עַל הַנִּיצוֹץ שֶׁבְּנַפְשׁוֹ. כִּי הַנִּיצוֹץ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת חָכְמָה עִילָּאָה מַמָּשׁ, וּכְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָאִיר מִבְּחִינָתוֹ לְתוֹךְ פְּנִימִיּוּת הַלֵּב, שֶׁשָּׁם מְקוֹם גִּילּוּי הֶאָרָה זוֹ – הֲרֵי זֶה בִּבְחִינַת גָּלוּת מַמָּשׁ.
וְעַל־יְדֵי רַחֲמִים רַבִּים הָעֶלְיוֹנִים, יוֹצֵא מֵהַגָּלוּת וְהַשִּׁבְיָה וּמֵאִיר לְתוֹךְ נְקוּדָּה פְּנִימִיּוּת הַלֵּב בְּחִינַת אַהֲבָה רַבָּה זוֹ, כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים פֶּרֶק מ״ה.
וּמוּדַעַת זֹאת, כִּי, אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא – בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא דַּוְקָא תַּלְיָא מִלְּתָא, דְּהַיְינוּ עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים רַבִּים בְּלֵב רַחֲמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים, לְהַשְׁפִּיעַ לְמַטָּה הַשְׁפָּעָה גַשְׁמִיִּית: זָהָב וָכֶסֶף וְכוּ׳. וְלָכֵן, פְּעוּלַּת הַצְּדָקָה, הִיא פְּעוּלַּת ״נַחַל אֵיתָן״ מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַה שֶּׁכָּתוּב: כִּי ״עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ״ הָאֱלֹקִית, לְהָאִירָהּ בְּאוֹר הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא: